שלושה אירועי יוגה באירוע המוצ'ילריות הנ"ל .
א) ריטריט של ארבעה ימים מלאים במקום מופלא , בלב סרי לנקה – Kandy . תרגולים טובים בוקר וערב , אוכל בריא ומזין, HIKE ראשון שלי בסביבת הטבע הכפרית (מהפנט וקשוח) . מקום שהוא גן עדן ( צילום של חלון החדר שבו ישנתי אומר את הכול, נכון?) אבל, בסוף זה קצת מה שנקרא ריטריט "יוגה קפיטליסטית" – המשתתפים לבושים טיפטופ במותגים בינ"ל , המזרנים יקרים , ההנחייה באנגלית אמריקאית מעודנת … זו התחלה של חוויה חדשה אבל עדיין לא עמוקה דייה עבורי.
ב) עם כריסטינה המדריכה בעיירת נופש Ella – מטפסים במדרגות באמצע הרחוב המרכזי של העיר ומגיעים לסככה מוצלת אסתטית מאוד , מושקעת ומוקפדת מוקפת בצמחייה טרופית ,הקופים מסתובבים חופשי חופשי ומשמיעים קולות בלי להתחשב במתרגלים ( הם היו כאן קודם) . ההנחיות של כריסטינה ברורות לי , אני מתחברת אליה בקלות ומרגישה כיצד דרכה אני חווה כבר עמוק יותר את החוזק והברכה בתרגול . האנרגיה בגוף זורמת אותו הדבר אבל כבר יותר אחרת . מתקרבת .
ג) עיירת החוף בדרום סרילנקה Mirissa – כאן זה אחרת, זה מה שחיפשתי. Rukshan Yoga י ו ג י ס ט בכל מהותו, האנרגיה במפגש איתו שונה לגמרי. התפעמות ! יש לו אור אחר בפנים, הוא גם רגוע וגם שלוו, גם צוחק בעוצמה וגם מוזג תה צמחים בעדינות, גם מדבר בשפתו וגם באנגלית, אבל הפעם לכל מילה והנחייה יש עוצמה ודיוק שלא פגשתי אף פעם – let's experience the experience, הבקשה שלו למצוא בתרגול את ההרגשה בתוך ההרגשה , את החוויה בתוך החוויה , הנחייה כזו מעיפה אותי למרומים. רחבת התרגול אצלו גבוהה מספיק כדיי שבתנוחות העמידה אסתכל ישירות על האוקיאנוס ממול ואשמע את המיית הגלים , פשוטה ומלאת חול כדיי שארגיש בתנוחות הישיבה את החיבור המתבקש לאבק, לחול ולקרקע. אני מזיעה כהוגן ונושמת הכי רחב ועמוק מאי פעם.
שני אירועים שקרו לי רק כאן . הגיעו לתרגול קבוצה של ספורטאים איטלקים מהממים היישר מקולקציית הרנסנס האחרונה (התעלפתי מהיופי שלהם) . הם חשבו שהכול בקטנה יהיה עבורם…תוך שתי דקות התחילו להשמיע קולות לא של תרגול, שתי דקות לאחר מכן הכול התחיל להיות קולני ושוטף וחם – מילות תסכול קולניות ממזרון תרגול אחד לקצה השני של מזרון מרוחק, ובקלילות יפה דילגו לקללות מעודנות, שמחות וארוכות באיטלקית מנוגנת כי לא הצליחו לתפעל את גופם הראוי כנדרש (יוגה דורשת מיומנויות אחרות של כוח וגמישות בגוף) רוקשן הבין והנה טוויסט… קמנו כולנו מהמזרנים והוא העביר אותנו סדנת יוגה צחוק. ידוע כי הצחוק טוב לבריאות ומניסיון כרגע, זה נחמד כשצחוק הוא בחברת בחורים ספורטאים איטלקים יפים:)
בסיום אירוע השיעור האחרון שלי כאן ביצעתי כהרגלי עמידת ראש ואז ללא הכנה הוא הגיע, משך אותי ואת רגליי כלפיי מעלה וכך למעשה ניתק את הראש מהמזרן .עכשיו אני עומדת בפעם הראשונה קצת עם הידיים על הארץ אבל בעיקר עם הרגליים על השמיים .
תהיה פעם שנייה לעמידת רגליים על השמיים = בצילום !
טוקטוק רכבת וצחוק משחרר
תנועה, תהיי בתנועה 1
תנועה בטוקטוק טוק זה אומר אחת משתיים – או להיכנס למצב freeze או.. אני יושבת לי מאחור , הכול פתוח, חשוף, הרוח, השמיים, ההמולה , הרעש, הריח – הכול נדחס ומתערבב פנימה והישבן שיושב על כיסא מרופד מנסה לשמור על איזו שהיא יציבות. ה- מושב מרופד בפרווה ורוד מזעזע , או כיסוי פלסטי עם ציור אייטיז של חוף ים ודקלים או /ו כתר של מלך או /ו מנומר קשוח. לפעמים ה- מושב הוא דלת למיני מחסן קטן שנמצא מתחת לתחת. כל הרחוב והכביש והדרך נכנסים פנימה לתוך הטוקטוק, המרחב ואני – חד הם ! הנהגים החברמנים פעם שרים איתי מילה במילה את שרית חדד ונועה קירל ופעם אחרת מסתובבים כל הנסיעה אליי כדיי להסביר היכן אנחנו נמצאים ומתי נגיע – OMG . מהפעם הראשונה שעליתי על טוקטוק ובכל זמן הווה מתמשך בתנועה הזו אני anti-freeze . מתמסרת לאנדרלמוסיה הזו ופשוט צוחקת , פשוט צוחקת ….
תנועה, תהיי בתנועה 2
עליתי על הרכבת מקולמבו לקנדי, חשבתי לי שזו תהיה נסיעה שגרתית שבה קצת אכרסם לי חטיף חלווה , קצת אסתכל בחלון, קצת אנמנם, קצת אתכנן קדימה… קצת… נסיעה של קצת 😊 בפועל – הפתעה !!! זו רכבת ההפתעות שיש בה הרבה – מכניקה , כוח, נוסטלגיה, שקשוק קרונות על פסים, טלטול גוף נעים ומרגיע, רגעים של חשש בלב שהיא לא מצליחה לסחוב את עצמה במעלה ההרים ותיכף נרד כולנו לעזור לה, צפירה מלכותית כדיי שיפנו לה את הדרך ויידעו שהיא מגיעה, וגם תחושה שיש לה את כל הזמן שבעולם להגיע לאן שהיא צריכה ( והיא בדרך כלל תגיע) . ברכבת אנשים גם יושבים וגם עומדים ,גם מתכופפים החוצה עם חצי מהגוף וגם כמעט ולא מחזיקים. הנסיעה ברכבת ההפתעות הזו מאפשרת לכולם להרגיש את מה שהם רוצים, היא פשוט רכבת הפתעות עולצת על הפסים.
מרכבת ההפתעות הזו אני מגלה את היעד החדש שהגעתי אליו כמוצ'ילרית – אנשים שגרים ממש על הפסים, בתים מבודדים בתוך סבך צמחייה , כפרים קטנים, תחנות רכבת של פעם ובעיקר, הרבה מרחב ועומק . הצבעים לכאורה מוכרים אבל כאן הם אחרים – לכל ירוק של כל צמח יש לפחות חמישים גוונים, התכלת בשמיים אוורירי מאוד , רך ונושם, והחום של אמא אדמה הוא חום של קרקע יציבה.
בנסיעת הרכבת הזו , באחת מתחנות העצירה הרמתי את עיניי מגובה החלון, ושם על גרם המדרגות עמד נזיר בודהיסטי עוטה גלימה כתומה, גלימה כתומה של כבוד וענווה, ואני לא הצלחתי להוריד את המבט, רציתי שהרכבת תמשיך לעצור.
הגלימה הכתומה הזו מובילה אותי אל תחנות ה YOGA שלי ב סרי לנקה.
ברוכה וחזקה = YOGA.
