התכתבות עם דרך, עם אנשים ועם מי שאני בזמן תנועה

בכל פעם שאני יוצאת למסע, אני מרגישה שנפתח בי מקום חדש.
לא רק בעולם – גם בפנים.
החופש להיות, לנשום, להלך, להתבונן ולפגוש את עצמי באופן שלא מתרחש ביומיום.

בגיל 56 העמסתי מוצ’ילר על הגב ויצאתי לטיול הסולו הראשון שלי.
כמו טיול אחרי צבא, אבל בגיל שבו הלב כבר יודע קצת יותר והסקרנות דווקא הולכת וגדלה.
פגשתי אנשים, טעמים וריחות, ובעיקר פגשתי את עצמי.
כתבתי לי סיפורים, רשימות ורגשות, והתכתבתי עם כל מה שראיתי וחוויתי – עם המקומות, עם הגוף, עם הרגעים הקטנים שמזכירים מהו. דרור=החופש להיות .

בלוג המסעות שלי אינו מדריך טיולים, ואינו כולל המלצות על מלונות, אוכל או מסלולים.
זה מרחב אחר לגמרי – מרחב של כתיבה חופשית, סקרנות, הרפתקנות, קצת כמו  פיטר פן עדכני ונוסטלגי גם יחד. 

בסרי לנקה, בטיול הסולו הראשון שלי בקיץ 2024, מצאתי את עצמי מתרגשת בנחיתה כמו ילדה.
תרגלתי יוגה עם מדריכים מקומיים, האכלתי פילים מתוך כף היד, ולרגעים לא היה ברור לי מי פוגש את מי – אני אותם, או הם אותי.

מאז,קפצתי פעמיים לאירופה וגיליתי שתמיד יש עוד מה לגלות.

ובהמשך הדרך?
אני יודעת ומאמינה שאמשיך לנוע בין היבשות והאוקיאנוסים, במקומות קרובים וגם רחוקים וכך אמשיך להתכתב עם המקומות, עם האנשים ועם הרגעים שמלמדים אותי משהו חדש על מי שאני.