פתגם קוריאני מפורסם אומר – "תזרעי פולי סויה, תקצרי פולי סויה" – מה שזורעים, זה מה שייהפך להיות.
כשמסתובבים ברחבי סיאול רואים תוצאות של זרעי סויה שנשתלו באדמה. המסורת הקוריאנית נוכחת במרחב הציבורי בנימוס רב – בתי המקדש השקטים והמפעימים בנוף העירוני הרועש השומר על האסתטיקה ההרמונית שמורגשת גם ברחובות המודרניים והעתידניים בעיר.
עם כל ההתרשמות הזו אני מסתובבת ברחובות סיאול.
בסיום היום השני אני מגיעה אל המבנה הזה.*
בצילום רואים פיסה קטנה של מבנה אניגמטי הדורשת מבט סימבולי כדי לפצח אותו – אולי זה לוויתן שרוע לו בכבדות על האדמה או חללית חייזרית כסופה שנחתה כאן ונתקעה ואולי זו בכלל תיבת נוח מודרנית – הכול ייתכן ואפשרי.
המבנה הזה הוא פרי התכנון של האדריכלית האיראנית זאהא חדיד ז"ל שיצרה מבנים ייחודיים ברחבי העולם.
אני עומדת מולו ומנסה לתפוס אותו. מהרהרת לי כיצד אדריכלית איראנית שתלה זרע סויה במקום ותרבות כל כך רחוקים ממנה והצליחה לדייק במבנה הזה את השילוב של סיאול כעיר מסורת ומודרניות גם יחד. הבניין הזה מתאים ולא מתאים בו זמנית לסיאול, ממוקם בלב העיר באדמה נדל"נית יקרה בה ניתן היה להקים קניון פעיל או מבנה מניב אחר. הבחירה בזרע הזה כאן היא אחרת – תרבות, רוח האדם, דמיון וצמיחה בעתיד. המבנה מזמין כל אחד מאיתנו לבחור זרע פרטי ולטמון אותו. אחרי שזורעים יש לתת דרור למחשבה ולדמיין מה יצמח ממנו…
קראתי ואהבתי – "ביתו של הקליגרף" מאת יוג'ינה קים, תרגום מאנגלית – עידית שורר. הוצאת מטר סיפורת, 2011
*המבנה בתמונה: Dongdaemun Design Plaza (DDP), סיאול, אדריכלות: זאהא חדיד.
