תנועה בטוקטוק זה אומר אחת משתיים – או להיכנס למצב freeze או.. אני יושבת לי מאחור , הכול פתוח, חשוף, הרוח, השמיים, ההמולה , הרעש, הריח – הכול נדחס ומתערבב פנימה והישבן שיושב על כיסא מרופד מנסה לשמור על איזו שהיא יציבות. ה- מושב מרופד בפרווה ורוד מזעזע , או כיסוי פלסטי עם ציור אייטיז של חוף ים ודקלים או /ו כתר של מלך או /ו מנומר קשוח. לפעמים ה- מושב הוא דלת למיני מחסן קטן שנמצא מתחת לתחת. כל הרחוב והכביש והדרך נכנסים פנימה לתוך הטוקטוק, המרחב ואני – חד הם ! הנהגים החברמנים פעם שרים איתי מילה במילה את שרית חדד ונועה קירל ופעם אחרת מסתובבים כל הנסיעה אליי כדיי להסביר היכן אנחנו נמצאים ומתי נגיע – OMG . מהפעם הראשונה שעליתי על טוקטוק ובכל זמן הווה מתמשך בתנועה הזו אני anti-freeze . מתמסרת לאנדרלמוסיה הזו ופשוט צוחקת , פשוט צוחקת ….
תנועה, תהיי בתנועה 2
עליתי על הרכבת מקולמבו לקנדי, חשבתי לי שזו תהיה נסיעה שגרתית שבה קצת אכרסם לי חטיף חלווה , קצת אסתכל בחלון, קצת אנמנם, קצת אתכנן קדימה… קצת… נסיעה של קצת 😊 בפועל – הפתעה !!! זו רכבת ההפתעות שיש בה הרבה – מכניקה , כוח, נוסטלגיה, שקשוק קרונות על פסים, טלטול גוף נעים ומרגיע, רגעים של חשש בלב שהיא לא מצליחה לסחוב את עצמה במעלה ההרים ותיכף נרד כולנו לעזור לה, צפירה מלכותית כדיי שיפנו לה את הדרך ויידעו שהיא מגיעה, וגם תחושה שיש לה את כל הזמן שבעולם להגיע לאן שהיא צריכה ( והיא בדרך כלל תגיע) . ברכבת אנשים גם יושבים וגם עומדים ,גם מתכופפים החוצה עם חצי מהגוף וגם כמעט ולא מחזיקים. הנסיעה ברכבת ההפתעות הזו מאפשרת לכולם להרגיש את מה שהם רוצים, היא פשוט רכבת הפתעות עולצת על הפסים.
מרכבת ההפתעות הזו אני מגלה את היעד החדש שהגעתי אליו כמוצ'ילרית – אנשים שגרים ממש על הפסים, בתים מבודדים בתוך סבך צמחייה , כפרים קטנים, תחנות רכבת של פעם ובעיקר, הרבה מרחב ועומק . הצבעים לכאורה מוכרים אבל כאן הם אחרים – לכל ירוק של כל צמח יש לפחות חמישים גוונים, התכלת בשמיים אוורירי מאוד , רך ונושם, והחום של אמא אדמה הוא חום של קרקע יציבה.
בנסיעת הרכבת הזו , באחת מתחנות העצירה הרמתי את עיניי מגובה החלון, ושם על גרם המדרגות עמד נזיר בודהיסטי עוטה גלימה כתומה, גלימה כתומה של כבוד וענווה, ואני לא הצלחתי להוריד את המבט, רציתי שהרכבת תמשיך לעצור.
הגלימה הכתומה הזו מובילה אותי אל תחנות ה YOGA שלי ב סרי לנקה.
קראתי ואהבתי – "מסביב לעולם בשמונים יום" מאת ז'ול וורן , הוצאת " כנרת זמורה ביתן" 2004
